אבחנת דופק - הקדמה

​

אבחנת הדופק הוא כלי חשוב בטיפול על פי חמשת האלמנטים. 

הדופק מאפשר למטפל לבחון את מצבו האנרגטי של המטופל. השפה בה משתקף הדופק מסתנכרנת עם הטיפול על פי חמשת האלמנטים. תסמינים דומים יכולים לנבוע ממקור אנרגטי שונה. התסמינים שמציג המטופל מסווגים ע"י המטפל ונשקלים על ידי הבנתו. המטפל משווה את המצב למצבים אחרים אותם הוא מכיר ומגיע לאבחנה. אבחנה זו היא אבחנה לוגית. שילוב האבחנה התסמינית הלוגית, עם אבחנת הדופק הישירה, המציגה את מצבו האנרגטי של המטופל, מאפשר הערכה רחבה של מצב המטופל. שילוב האבחנה התסמינית הלוגית, עם אבחנת הדופק הישירה, המציגה את מצבו האנרגטי של המטופל, מאפשר הערכה רחבה של מצב המטופל. מעורבותה של אבחנת הדופק   .מאפשרת התייחסות ברמה האנרגטית לעומת טיפול בתסמינים הגלויים. התסמינים הגלויים הם תולדה של המצב האנרגטי, טיפול במצב האנרגטי הבסיסי הוא טיפול בשורש הבעיה ופחות במופעה. רכישת המיומנות באבחנת דופק מחייבת חניכה של מדריך מנוסה. זהו תחום מופשט והעברת הידע בכתב או בכל אמצעי אחר לא תהיה מספקת.

​

מבוא

1. אבחנת דופק בילדים. 

הדופק בילדים הוא בהיר, צלול וקל לאבחנה. חיוניות ועוצמת הצ'י בילדים באה לידי ביטוי גם בדופק. הדופק בילדים הוא חיוני ובהיר, הוא יציב ולא משתנה במהלך הבדיקה. באופן כללי אבחנת הדופק בילדים היא קלה ופשוטה. למרות שנהוג לחשוב שאבחנת דופק בילדים היא קשה וכמעט בלתי אפשרית. חלק מהקושי משויך לגודל היד, אך למעשה לגודל היד אין קשר ממשי ליכולת להרגיש את הדופק. יד של תינוק היא אכן קטנה מידו של מבוגר, אך קצות האצבעות משופעים בעצבי חישה ואפשר להרגיש גם משהו קטנטן ואפילו קצה שערה, בוודאי אם הוא חיוני ופעיל כמו הדופק. חלק מהילדים מזיזים את היד בזמן אבחנת הדופק וחלקם אף מתנגדים לאחיזה, אך בעזרת תרגול אפשר לזרום עם תנועת היד של הילד ולהרגיש את הדופק תוך כדי תנועה. הסחת דעתו של הילד לזמן הקצר הנחוץ כדי לבצע את אבחנת הדופק היא אפשרית, ולצורך כך יש מגוון דרכים: בועות סבון, צעצועים מפיקי צליל, קולות שירה ועוד... על פי כישוריהם של המטפל וההורים. הדבר החשוב ביותר הוא לדאוג שהאווירה תהיה רגועה. אווירה רגועה מעודדת סקרנות ומפחיתה התנגדות.

​

2. התמקדות באינפורמציה החשובה 

יש להתרכז ולחפש חוסר איזון בעמדות הרלוונטיות, המידע המתקבל בעזרת הדופק הוא רב מאוד. באין כיוון של חיפוש, המידע עלול להיות רב מדי. התסמינים הגלויים או הגדרת המחלה המערבית יכולים לתת כיוון לחוסר האיזון האנרגטי ולצמצם את החיפוש לעמדות היותר מתאימות, או לאיכות מסוימת שיש לחפש. לדוגמא, אם מגיע מטופל עם סימני חום, ננסה למצוא באיזה איבר בא החום לידי ביטוי בצורה הכי בולטת. אם מגיע מטופל עם סימנים של חוסר איזון ב-KID, נתעמק בעמדת הדופק של ה - KID.

​

3. מצב המטפל בזמן הבדיקה
כאשר המטפל פנוי להקשבה התהליך הוא יעיל וקצר מאוד. הריכוז של המטפל, ולו לזמן קצר בלבד, יכול לספק את המידע הנדרש. הריכוז משמעו ניתוק מכל מחשבה. כדי לקבל את המידע בצורה נקייה על המטפל להיות נקי ממחשבות ונתון במצב של הקשבה הדומה למדיטציה.
יכולת הריכוז אינה מובנת מאליה ויש לטפחה, לשכללה ולשקוד עליה. כל אחד בדרכו. יש מי שעוצם עיניים ובכך מקל על הניתוק. מרגע שהמטפל מצליח להיכנס למצב של הקשבה התהליך נמשך שניות ספורות. מצב של הקשבה כמוהו כפקיחת עיניים: מרגע שפקחת את עיניך מספיק שבריר שנייה כדי לקלוט תמונה.

​

4. כיצד נרכש הידע?
יש להיעזר בהדרכה של מטפל מנוסה. על ידי צפייה קלינית במטפלים מנוסים, אפשר להכיר סוגי דפקים ואת הקשר שלהם לפתולוגיות. כאשר
המטפל המנוסה מציג דופק מסוים למתלמד, נחרטת התחושה בזיכרונו של המתלמד. מאוחר יותר כאשר נתקל המתלמד בתחושה דומה, הוא משתמש בניסיון שכבר רכש וכך צובר ביטחון והיכרות עם התחושה. לאחר צבירת ניסיון וביטחון ביכולת לזהות דופק מסוים, מתווספת אבחנת הדופק המסוימת ככלי נוסף לארגז הכלים. עם הניסיון, מגוון האפשרויות והדפקים שהמטפל מכיר באופן אינטואיטיבי והקשר שלהם לפתולוגיות הולך ונארג לכדי תמונה רחבה.

​

5. איזו אצבע בשימוש?
מטפלים שונים משתמשים באצבעות שונות כדי לחוש את הדופק. רבים משתמשים באצבע המורה, שהיא יותר מיומנת ושימושית בחיי היומיום, ויש מטפלים המניחים שלוש אצבעות, אחת על כל עמדה.

​

6. סידור העמדות: