​

תהליך החשיבה הלוגי, שאנו מחשיבים כמהיר, הוא איטי יחסית לדרכים אחרות בהן הגוף מעבד מידע. המחשבה משווה ובוחנת את המציאות ביחס למצבים מוכרים מהעבר. האדם החושב משווה, שוקל ומכריע. המחשבה מנסה להשוות את מה שהיא קולטת למה שהיא כבר מכירה, ועל ידי כך להגדיר מה לפניה. תהליך זה של סריקה, עיבוד והגדרה הוא ממושך, מסורבל ואינו מאפשר קבלת תמונה נקייה של המציאות. למעשה, המחשבה מתווכת בין המציאות לבין יכולת התפיסה של האדם את המציאות. אך לאדם יש יכולת לקלוט את המציאות ולהגיב נכון ובמהירות בדרך עוקפת מחשבה, כמו ברפלקס או במצב חירום. בדרך כלל תגובה זו תהיה נקייה, ממוקדת ונכונה. האם אפשר לאבחן את הדופק בצורה אחרת ולא בעזרת השוואה, סינון וקטלוג? התשובה היא - כן. דרך זו דורשת הרפיה וניתוק של המחשבה. בזמן בדיקת הדופק על המטפל לנסות לא לחשוב מחשבה שיש בה דין ודברים או עיסוק בדברים יומיומיים. תשומת הלב של המטפל מרוכזת להאזנה לדופק, אך לא לניסיון להבין איזה דופק הוא מרגיש. עליו להתנתק לחלוטין מכל מחשבה, כולל מחשבה על הדופק. המצב האופטימלי הוא כאשר המטפל מנותק ממחשבה כמו צף בחלל, כאשר החיבור היחידי שלו למציאות הוא האצבע המרגישה את הדופק. מרגע שהגיע המטפל לניתוק, תוך שבריר שנייה עולה בראשו אסוציאציה, שמקורה אינו במחשבה, אלא בהשפעת התדר המגיע מן האצבע הבודקת.

​