זוהי תקופה כאוטית ומכריעה בחייו של הילד
זה הזמן בו עליו לפתח ולהשלים את ה"אני" שלו

​

לצורך התפתחות וגיבוש האני
יש צורך להכריז על עצמאות

​

לצורך הכרזת העצמאות
יש לקרוא תיגר על הסדר הנוכחי
ואת הסדר הנוכחי מייצגים ההורים והממסד

​

מול ההורים מתפתח קונפליקט מובנה
ההורים הם הספונסרים
הם מספקי המחסה
הם אלו שהילד אוהב
והם אוהבים אותו
ועדיין יש לקרוא עליהם תיגר

​

כדי להצדיק את קריאת התיגר
וכדי להיות מסוגל להוציאה אל הפועל
יש לרכז כוחות

​

הכעס הוא כלי מלחמה
הוא נותן כוח
הכעס ממרכז וממקד
הוא מופנה לגזרה צרה על מנת להבקיע
אך הוא מחליש את הגמישות
ואת היכולת לחשוב רחב ופתוח

​

התוצאה היא נער מתריס ומורד
כועס מזלזל פוגעני חסר הקשבה
וכל זה מול אלו שהוא אוהב
והם אוהבים אותו יותר מכל

​

בתסריט שונה
הילד מוותר על מלחמת העצמאות
או לא מצליח לממש אותה
ההורים גאים שהוא ילד טוב ונוח
אך מבחינה התפתחותית
הוא עלול לחוש תסכול וקושי מול ההורים

​

מצד אחד תלות מתמשכת בהורים
בשל חוסר יכולת להרגיש עצמאות
ובמקביל התנגדות ודחיית ההורים
מאותה סיבה ממש

​

מעין תהליך התבגרות
שנמשך שנים רבות ולא מגיע למיצוי
עד המאבק הבא לעצמאות
המגיע בדרך כלל בגיל ארבעים עד חמישים

​

המאבק לעצמאות
לא בהכרח חייב להיות סוער
גובה הלהבות
תלוי ביכולת ההורים
להבין את התמונה הרחבה
ולשחרר את הילד לעצמאות
בהדרגה אך ביציבות

​

באין קיר להתנגח בו
גם אין התנגשות

​

המאבק בגיל ההתבגרות הוא חשוב
הוא חלק מההתפתחות הטבעית
יש לקבל אותו בהבנה
לדבר עליו
לא להיבהל ממנו
ולנהל אותו נכון
באהבה