Please reload

כאשר עומדת לפנינו מטרה גדולה ונעלה
משהו שאפשר לדמות אותו להר גבוה ורחוק
הר שאנחנו רוצים להגיע אליו מהר ככל האפשר

עלינו לכוון את כוחותינו וכל יהבנו לעבר המטרה
כך חינכו אותנו מאז ומתמיד
"סמן מטרה ואל תנוח ואל תעצור עד שתשיג אותה"
"רק בעבודה קשה מגיעים להישגים"

האם יהיה נכון להתחיל ללכת ישר לכיוון ההר
הרי בדרך יש נהרות גבעות הרים מכשולים
האם באמת הדרך הישרה בקו אווירי היא באמת הדרך הקצרה

בטאואיזם ישנו מושג הנקרא וו וואי  (Wu Wei)
"עשייה ללא עשייה"
זהו מונח פרדוקסלי לנו
האמונים על צורת המחשבה המערבית

צורת המחשבה המערבית היא לינארית - קווית
לכן חינכו אותנו שעל מנת להגיע הכי מהר
צריך לשעוט לכיוון המטרה
בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד והוא הכי קצר

החשיבה המזרחית היא חשיבה רחבה
היא מתייחסת להשפעות הסביבתיות והמשתנות
ולא מבודדת את העניין הנדון מסביבתו

העשייה ללא עשייה
משמעותה התחברות לסביבה ולפרמטרים המשתנים שלה
עד כדי כך שעצם העשייה תהייה משנית
והמטרה תושג כאילו בעצמה
עם התערבות מינימלית מצדנו

אם חסידה הרוצה להגיע מאפריקה לאירופה
תעוף בקו ישר ותשתמש בכוח כנפיה בלבד
היא תותש מאפיסת כוחות
אך אם היא תתחשב בזרמי האוויר
היא תעשה חלק גדול מהדרך במעוף קל
זרמי האוויר החמים יעלו אותה למעלה
והיא תגלוש לעבר המטרה

לאחר שסימנו את ההר הגבוה והרחוק שאליו אנחנו רוצים להגיע
הטאואיזם מציע לנו באופן שנשמע קצת פרובוקטיבי
לוותר על הרצון לעלות על ההר
אין זה אומר שאני לא רוצה יותר לעלות על ההר
הכוונה היא שאני מוותר על המחויבות העצמית
אני מבין שאם אני אחייב את עצמי לעלות על ההר
ההבטחה תכניס אותי לכלא המחויבות
והנפש כאשר מחייבים אותה
היא מתמרדת ומכשילה את העניין כבר מלכתחילה
וכמה שאהיה יותר חזק כך אסבול יותר
כי לנפש ייקח יותר זמן להכשיל את העניין
אך הנפש תמיד תנצח

לפיכך
אני מגדיר את הרצון לעלות להר כבונוס ולא כמחויבות
בכך אני מאותת שאני לא מנסה לכפות את רצוני על המציאות
ההבטחה לעצמך לעלות על ההר
מולידה מיד את החרדה - ומה אם לא אצליח לעלות על ההר?

הנפש צריכה חופש
וחופש משמעו אפשרות בחירה
ברגע שסימנתי מטרה ואין דרך אחרת
איבדתי את החופש
ברגע שאני מאבד את החופש
חלק ממני מתמרד

לאחר שאני מוותר על המחויבות לעלות על ההר
אני מכניס את הרצון לעלות על ההר
לחלק האחורי של ראשי
ואני צועד במשעול החיים כאילו שאין הר
בכל פעם כשאני מגיע לצומת
אני מסתכל ובודק איפה אני ואיפה ההר
האם הרצון להגיע להר משתלב בזרם החיים
ולא פחות חשוב
בכל צומת אוכל להחליט מחדש שאני עדיין רוצה לעלות על ההר

לפעמים אמצא את עצמי מתרחק מההר

אבל בסופו של דבר אם ארצה
אגיע אל ההר
או אמצא את עצמי על ההר באופן טבעי

כאשר יש לך אידאל - האידאל הוא נעלה
אך כאשר האידאל הופך לחובה
נכנסת החרדה
כי אם לא תצליח מה יהיה?
אתה חייב להצליח
כי האידאל כבר הפך להכרח

החופש האמיתי הוא לבחור בכל פעם מחדש
ולנו יש נטייה לוותר על החופש למען הביטחון
אך הנפש
ברגע שהיא "מריחה" קיבעון וכבילה
היא מתמרדת
לכן הבטחה מחלישה

אם אתה מכריז שאתה מעכשיו תהיה טבעוני

באותו הרגע מתחיל המאבק בין הרצון שלך
ובין הגוף והנפש

אם אתה מכריז שאתה תשתדל להיות טבעוני
תוכל להחליט בכל פעם מחדש
ואם באמת נכון לך ולגופך להיות טבעוני
אז תהיה טבעוני באופן טבעי וללא מאמץ

זוהי עשייה ללא עשייה
בדרך זו תשיג את מטרתך
כל עוד היא תמשיך להיות מטרתך לאורך כל הדרך
ובדרך כלל באופן זה
המטרה תושג בצורה הכי קלה ונכונה
כי היא תתחשב במציאות
ולא תהיה גחמה של אגו
או של רגע
או של מצוקה

ככל שתכריז ותבטיח חזק יותר

כך מעיד הדבר על הקושי שלך ועל חולשתך
אני מתקשה
אבל בכל זאת רוצה
אז אני מבטיח
בהבטחה אני לכאורה מחזק את עצמי ללכת בדרך שהתוויתי לעצמי
אך הנפש והגוף יכשילו כל רצון לגזול מהם את החופש.

המאמר מתוך הספר: הורות ברוח הטאו והרפואה הסינית

עצות חינוכיות תזונתיות ובריאותיות / ארם צייג 2019.

למעבר לעמוד הספר לחץ כאן.