Please reload

1. הקדמה

חוברת זו נועדה לתת הנחיות תזונתיות בסיסיות, עם דגש על תזונה במצבי ליחה המאפיינים ילדים. הפרשת יתר של ליחה היא הסיבה הישירה למרבית המחלות המאפיינות ילדים בגיל צעיר. ליחה רבה באה לידי ביטוי בנזלת ושיעול, אך גם דלקות אוזניים ובעיות נשימה קשורות לעודף ליחה. בחוברת זו מרוכז המידע על אופן התהוות הליחה בגוף והדרכים לטפל בה.

2. מהם הגורמים לליחה?

הפרשת הליחה נגרמת משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא עודף של חום פנימי והסיבה השניה היא תזונה המעודדת היווצרות ליחה. ראשית נבין מהו חום
פנימי ואיך הוא קשור להפרשת ליחה.

3. מהו חום פנימי?

חום פנימי הוא חום המשקף פעילות מטבולית, בניגוד לחום גוף גבוה (חום מדיד) שמאפיין פעילות של מערכת החיסון. במצב של חום מדיד הגוף מעלה את הטמפרטורה ובכך מקל על המערכת החיסונית להלחם בחיידקים ובווירוסים. הטמפרטורה הגבוהה מותאמת לפעילות תאי מערכת החיסון, ומנגד פעילות החיידקים והווירוסים נפגעת. בחום פנימי אין עלייה של חום הגוף. כאשר מישהו משחק כדורסל וכולו בוער מחום, מד חום שיוכנס לפיו יראה אולי חצי מעלה יותר מהרגיל. פעילות גופנית מעלה את החום הפנימי. ישנם אנשים הסובלים מחום פנימי ללא קשר לפעילות גופנית. אנשים עם מטבוליזם גבוה יהיו רזים, פעלתנים, ישנו מעט, יהיו צמאים, יאכלו הרבה ולא ישמינו - הגוף שלהם עובד על טורים גבוהים. לעומתם אנשים שסובלים מפעילות מטבולית נמוכה, יאכלו מעט וישמינו, יהיו מופנמים, חיוורים, ישנו שעות רבות ויסבלו מקור. ילדים ככלל סובלים מחום פנימי.

4. מדוע ילדים סובלים מחום פנימי?

כל תופעה בטבע שהיא דינמית, כמו צמיחה של ילד המכפיל את משקל גופו בשלושת החודשים הראשונים לחייו, מחייבת שחרור של חום. בעבר ילדים היו
חולים במחלות ילדות ובכך היה מתאפשר שחרור של החום הפנימי. מחלות הילדות אפשרו את שחרור החום הפנימי בעזרת הנגעים העוריים המאפיינים את חלקן. כאשר הגוף סובל מעודף חום הוא משחרר אותו בעזרת הזעה. אם החום רב, הגוף מפתח נגע בעור. לדוגמא, כאשר אנחנו חולים בשפעת, חום הגוף עולה, הגוף מעלה את החום כדי להילחם במחלה, לאחר מספר ימים המחלה חולפת, החום יורד ואז מופיע פצע חום או הרפס. עם סיום המחלה הגוף נתקע עם עודפי חום שכבר אין לו צורך בהם. החום הוא פנימי והוא משתחרר דרך נגע בעור שהוא חיצוני. ילדים משחררים חום לאחר מחלה בעזרת פריחה. מאחר והילדים בעידן הנוכחי לא חולים במחלות הילדות שנועדו לאפשר את שחרור החום המצטבר
במהלך הגדילה, הם סובלים ככלל מחום פנימי רב. מחלות חום כמו: דלקות אוזניים, אסטמה, בעיות עור, היפראקטיביות, בעיות שינה ואי שקט היו שכיחים פחות לפני כמה עשרות שנים, כאשר מחלות הילדות היו נפוצות. היום - התזונה העשירה, אורח החיים המערבי הסוער, הקרינה הרבה והמזון המעובד, כל אלו מוסיפים על החום הפנימי הרב שלא השתחרר בעזרת מחלות הילדות, והופכים את מחלות החום לשכיחות. היום בממוצע כל ילד שישי מוגדר כסובל מאסטמה, תשעה מכל עשרה ילדים סובלים לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים, מחלות העור הופכות
לנפוצות יותר ואחוז מהסובלים מהיפראקטיביות עולה משנה לשנה.

5. גורמים נוספים לחום פנימי

כאמור, חום פנימי מאפיין את מרבית הילדים מעצם טבעם, אך יש גורמים העלולים להגביר את החום הפנימי. אנטיביוטיקה עלולה בטווח הרחוק ליצור חום פנימי, כמו גם חיסונים, אך המקור השכיח ביותר לחום פנימי הוא חוסר איזון רגשי. כעסים, פחדים, מצוקה, מתח, ואפילו מתח חיובי כמו צפייה ליום הולדת גורמים למתח וליצירת חום פנימי.

6. הקשר בין יתר חום והפרשת יתר מהרקמה הרירית

הפרשת יתר מהרקמה הרירית המחפה את כל החללים הפנימיים בחלק הגוף העליון, אף אוזן גרון וגם ריאות, קשורה בחלקה להצטברות של חום בפלג הגוף העליון. באופן טבעי כאשר יש יתר חום, הוא מוצא את דרכו מעלה, מתרכז בפלג הגוף העליון וגורם לזרימת דם מוגברת. זרימת הדם המוגברת והחום גורמים להתרחבות כלי הדם. בדפנות כלי הדם ישנם חרירים, המאפשרים לפרודות של מים לעבור מהדם לרקמות. התרחבות כלי הדם, מגדילה את החרירים שבדפנות ומאפשרת זרימה מוגברת של נוזלים מהדם אל הרקמה. זרימת היתר של הנוזלים, הופכת לליחה עודפת המופרשת מהרקמה הרירית ומופעה הגלוי הוא נזלת ושיעול. חלק מהתרופות המערביות לטיפול בהפרשת יתר מהרקמה הרירית, מכווצות את כלי הדם ומפחיתות את כמות ההפרשה. החום הרב הופך את הליחה לסמיכה וצמיגה והיא מצטברת במערכת הנשימה העליונה. מצב זה, מאפיין חלק גדול ממחלות הילדים הנפוצות בעידן המודרני - דלקות אוזניים ובעיות נשימה. באוזן - הליחה הצמיגה, חוסמת את הצינורית המובילה מהאוזן התיכונה אל הלוע וכך הופכת האוזן התיכונה לחלל סגור, בו משגשגים חיידקים ונגיפים. בדרכי הנשימה - נפיחות של הרקמה הרירית וליחה המצטברת במעברים, גורמת להיצרות של
מעברי האוויר ומשמשת מצע להתפתחות של חיידקים ונגיפים.

חום והפרשת יתר מהרקמה הרירית

8. מדוע ילדים מנוזלים יותר בחורף?

מאחר ובחורף הגוף מנסה לשמור על חום, הוא סוגראת נקבוביות הזיעה. אם ישנה התפתחות של חום פנימי, החום יתנקז מעלה אל פלג הגוף העליון. בקיץ הגוף שואף להתקרר לכן הוא פותח את נקבוביות הזיעה. במקרה של התפתחות חום פנימי בקיץ, חלק מהחום יוצא מהגוף דרך נקבוביות הזיעה הפתוחות ורק מעט חום מגיע לפלג הגוף העליון.

9. איך אפשר לטפל בחום פנימי?

הטיפול בחום פנימי יכול להיות במספר דרכים: דיקור, צמחי מרפא, תזונה ועיסויים. הדרך היעילה לטיפול במצבים הקשים יותר היא בעזרת דיקור, מאחר ודיקור היא טכניקה המניעה במהותה וביכולתה לשחרר עודפים בקלות יחסית. תזונה ועיסויים הן שיטות עדינות יחסית ומתאימות למצבים קלים ולאיזון מניעתי.

10 . איזון בעזרת תזונה

התזונה הסינית מסווגת את המזונות בהתאם להשפעתם על הגוף. יש מזונות מחממים ויש מזונות מקררים. הגדרות אלו אינן מתייחסות לטמפרטורת המזון, אלא להשפעה האנרגטית של כל מזון. לדוגמא, שתיית כוס תה חם עם נענע, מחוללת בגופנו האטה, הרגעה ואף תחושת קרירות שהסינים קוראים לה קירור. אומנם טמפרטורת התה מחממת, אך היא תורגש רק בסמוך לשתייה. ההשפעה האנרגטית המקררת של הנענע היא יותר עמוקה. חום המים שבתה, הוא חום כמותי, לעומת קור הנענע, הגורם לשינוי איכותי ומשפיע על הדרך בה מתנהל הגוף. מן העבר השני, אכילת פלפל חריף, גם קפוא מהמקפיא, תגרום להרגשת חום. הקור שהגיע מהמקפיא ייספג במהירות בגוף, אולם ההשפעה של הפלפל תגרום לגוף הנעה וחימום. הפלפל מבחינה אנרגטית הוא חם לעומת הנענע שהיא קרה. חימום אנרגטי גורם לזרימת דם מהירה יותר, להתרחבות כלי דם ולהאצה
כללית בהתנהלות הגוף. כל מזון נמצא על הקו שבין מחמם ומקרר, ובין נענע לבין פלפל חריף שהם דוגמאות קיצוניות.

  1. חלב אורז

  2. חלב שומשום

  3. חלב שקדים, קשיו, אגוזי לוז, פיסטוקים 

  4. חלב סויה 

  5. חלב שיבולת שועל

1. חלב אורז

מרתיחים אורז לבן, ביחס של 1:16 . על כל כוס אורז, 16 כוסות מים. לאחר ההרתחה ממשיכים לבשל למשך שעה על אש נמוכה מאוד ומוסיפים כפית ווניל טבעי. מצננים וטוחנים את האורז בבלנדר לזמן קצר, אין צורך לסנן. אפשר לשמור במקרר למשך ארבעה ימים. אי אפשר להקפיא.


   פודינג אורז
תהליך ההכנה דומה לזה של חלב האורז, אלא שהיחס בין האורז למים הוא 1:12 . החלב יוצא סמיך יותר. אפשר להוסיף פירות, אגוזים טחונים, צימוקים או כל דבר העולה על הדעת. מניחים בקעריות ומצננים במקרר למשך שעה. עמיד שלושה ימים בקירור. אפשר להוסיף מעט טפיוקה כדי להסמיך את המרקם.

 

2. חלב שומשום

משרים שלוש כפות שומשום למשך הלילה. רצוי שומשום מלא. מסננים, שוטפים וטוחנים בבלנדר עם ליטר מים חמים. בשלב זה אפשר להוסיף תמר או סילאן טבעי. אחר כך מסננים במסננת ומכניסים למקרר. בזמן שהחלב נח במקרר, התאית והמים נפרדים. לפני השימוש יש לערבב. אפשר לשמור בקירור עד שלושה ימים. במקום בשומשום ניתן להשתמש בכף טחינה גולמית.


3. חלב שקדים, קשיו, אגוזי לוז, פיסטוקים
משרים חופן שקדים במים למשך שמונה שעות. שוטפים ומוסיפים פי שלוש מים חמים. מכניסים את השקדים והמים החמים לבלנדר למשך שתי דקות במהירות גבוהה ומסננים בעזרת חיתול בד. יש לערבב לפני השימוש מאחר ולמים ולתאית יש נטייה להיפרד. אפשר לשמור בקירור עד שלושה ימים. את התאית ניתן להוסיף למרק או לכל תבשיל אחר. אפשר להשתמש בתאית כבסיס לעוגיות!
במקום שקדים טריים אפשר להשתמש במחית שקדים (שקדיה). לוקחים כף מהמחית, שמים בבלנדר, מוסיפים ליטר מים חמים ומערבבים. אפשר לשמור
בקירור עד שלושה ימים. יש לערבב לפני השימוש.בחנויות הטבע יש מחיות של אגוזי לוז, אגוזי קשיו ופיסטוקים. אופן ההכנה דומה.

4. חלב סויה 
משרים כוס פולי סויה במים למשך לילה. פולי הסויה מתנפחים עד לפי ארבעה מגודלם המקורי. שוטפים במסננת. לכל כוס של פולי סויה מוסיפים שלוש כוסות
מים חמים ומעבדים בבלנדר. מסננים דרך חיתול בד לתוך סיר גדול. מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב, מנמיכים את האש ומבשלים רבע שעה נוספת. בזמן
הבישול ניתן להמתיק בסילן. אפשר להוסיף כפית תמצית וניל טבעי ו/או מקל קינמון. אפשר לשמור בקירור עד שבוע.

שיבולת שועל
משרים כוס גרגירי שיבולת שועל מלאה (לא קוואקר)
למשך שמונה שעות.

מוסיפים:

  • שלוש כוסות מים חמים 

  • 1/4 כפית מלח

  • 1/4 כפית סוכר 

  • 1/4 כפית סודה לשתייה 

  • כף וחצי שמן חמניות 

  • מעט תמצית וניל טבעי 


מעבדים בבלנדר במהירות גבוהה למשך שתי דקות.
מסננים בעזרת בד סינון, או חיתול בד. טוב ל- 4-5
ימים במקרר.